30 ביוני 2010 בשעה 0:05, מאת
אלי שגב
קריסטן סטוארט עם רוברט פטינסון. מתוך דמדומים 3: לקוי חמה.
רומנטי כמעט כמו הראשון, מלהיב עם אקשן שעשוי הרבה יותר טוב מבשני, "דמדומים 3: ליקוי חמה" מחזיר את הכבוד לסדרה. הן לספרים והן לסרטי "דמדומים" יש את הכוח לזהות נכון את קהל היעד שלהם, ולהעניק להם בדיוק את שהם מחפשים. יוכיחו לכם סרטי "סקס והעיר הגדולה" שזוהי אינה משימה פשוטה לעמוד בה – לא משנה עד כמה היא נראית כזו, ולא משנה איזה מערך יחסי ציבור עומד לרשותכם. בעיני לפחות, כשאתה מבקר סרט, עליך להיות בנעלי הקהל שלו. אם קלע גם לטעמך האישי, מה טוב, אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין דרישה לסטנדרטים מיוצרי סרטים, ובין ציפייה מסרט רומנטי קליל לנוער שיציג יכולות קולנועיות פורצות דרך כמו "האזרח קיין".
אנשים בתעשיה הסתכלו עלי בעין צרה כשעמדתי מאחורי חיבתי לשני הסרטים הקודמים. איך אפשר לאהוב את "ספרות זולה" מחד, וגם להמליץ על סרטי דמדומים מאידך? ובכן, זה פשוט. לכם אני לא ממליץ לראות את סרטי דמדומים בדיוק כשם שאינני ממליץ לקהל הצעיר של דמדומים לראות עכשיו את "ספרות זולה" (כדאי לחכות לגיל צבא). מי שנגעל מקיטש באהבה, יסבול עד מוות בכל סרט או ספר מדמדומים. מנגד, אני 'סאקר' של כל הדביקות הרומנטית העצומה שבאה לידי ביטוי בדמדומים בכלל, וב"דמדומים 3" בפרט. הסוד של הסרטים הללו הוא היכולת לטופף בשבילי הקיטש בצורה מקסימה לקהל שלו, גם אם זה למורת רוחם של הציניקנים ואלו המכירים כבר את כל הטריקים בספר. נכון, אפשר לצפות את כל הדביקות מקילומטרים, אבל למה זה חייב להפריע להנות ממנה אם יש בה קצת קסם? אני כן מצאתי בה הנאה וקסם.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
